הבשורה על פי לוקס, י': ל"ג-ל"ד
קטע המודגש בידי יוזף או ויקטוריה אולמה
"והנה שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו מעיו. ויגש אליו ויחבש את-פצעיו ויסוכם בשמן ויין וירכיבהו
 על-בהמתו ויוליכהו אל-המלון ויכלכלהו"
 
בתצלום: ויקטוריה אולמה, יוזף אולמה
בתיה רוזנברג מפשוורסק, רישום ביומן מן ה-2 בספטמבר 1939
"מלחמה. כל העת דיברו עליה, אבל איש לא האמין שתפרוץ... עצבי מתוחים עד הקצה. אינני יודעת איך
אעמוד בזה. האנשים ממגנים את חלונותיהם, כל אחד רוצה להתגונן, אך אינו יודע איך. אלוהי! רחם עלינו. מה
יהיה הלאה..."
 
בתצלום: תנועה בגשר העץ מעל נהר הסאן. פשמישל, 1939-1945.
מאוסף הארכיון הדיגיטלי הלאומי
אדווארד שפיטמה ממארקובה
"בימים של מזג אוויר נאה... ראינו תימרות עשן – היהודים המגורשים הדליקו מדורות, התחממו, אפו תפוחי
אדמה. נוף כזה לפני המלחמה התקשר עם בילוי חביב בשעות הפנאי, אבל כעת ערבים כאלו לא היו עוד
שעשוע אלא צורך קיומי, מאבק הישרדות יומיומי".
 
בתצלום: מארקובה, צולם בידי יוזף אולמה
מאוסף ולאדיסלאב אולמה
אברהם סגל – ניצול
"הוא ישב איתי, לימד אותי תפילות, נתן לי ספרון תפילה, שאשנן: 'אבינו... שבשמיים... ומחל לנו על חובותינו
כאשר מחלנו גם אנחנו לחייבינו...'"
 
בתצלום: בר המצווה של אברהם סגל, פראג, דצמבר 1945
מאוסף אברהם סגל

אירועים

12 ספטמבר 2016טכס לכבודם של חסידי אומות העולםקרא עוד

לוּחַ שָׁנָה

24 IX 1939 הרישום האחרון ביומנה של בסיה רוזנברג מפשבורסק, שהייתה בת 16 כאשר פרצה המלחמה

כך כתבה בסיה:
"יום ראשון, 24.9.39
המצב הולך ורע. אנחנו גרים עכשיו במחסן כי כל הדירה שלנו נתפסה על ידי שני קצינים עם המשרת שלהם. זה היה בערב יום כיפור. היינו כבר בעיצומו של הצום. היינו צריכים להעביר את כל הדברים שלנו למחסן. יש לנו כאן מיטה וספה, ואיכשהו אנחנו מסתדרים. אבא ישן על הרצפה (…).
שרק לא יהיה יותר גרוע. ודווקא נראה שיהיה. אומרים שהרוסים תפסו כבר אדמות פולניות עד לבוב והם מתקדמים. אומרים שכאן יהיה הגבול, אבל שום דבר לא בטוח, כל אחד אומר משהו אחר.
ורשה עדיין מחזיקה מעמד, ואומרים שגם לבוב (…)
אנחנו לא יודעים מה קורה. אומרים שרוסיה תופסת שטחים מפולין בהסכמת הגרמנים, לפחות זה מה שכולם אומרים, אבל האם זה באמת כך…
אומרים שבפשמישל קורים דברים נוראים. יורים ביהודים סתם כך. רבים מהם מגורשים אל מעבר לנהר סאן ולא מקבלים שום דבר לדרך. בירוסלב חייבים כולם למסור את כלי הכסף שבידיהם לעירייה. שם הרבה יותר גרוע מאשר אצלנו. אני רק הייתי רוצה לנסוע לאמריקה.
סוף"

דילוג לתוכן

אתר זה משתמש בעוגיות . העוגיות משפרות ניווט המשתמש , ולאפשר לנו לשפר את השירות . אתה יכול לבטל את השימוש ב- cookies בדפדפן שלך . המשך גלישה באתר , אתה מסכים השימוש שלנו בקובצי Cookie בהתאם להגדרות הדפדפן הנוכחיות . more information

אתר זה משתמש בעוגיות . העוגיות משפרות ניווט המשתמש , ולאפשר לנו לשפר את השירות . אתה יכול לבטל את השימוש ב- cookies בדפדפן שלך . המשך גלישה באתר , אתה מסכים השימוש שלנו בקובצי Cookie בהתאם להגדרות הדפדפן הנוכחיות .

לִסְגוֹר