כך כתבה בסיה:
"יום ראשון, 24.9.39
המצב הולך ורע. אנחנו גרים עכשיו במחסן כי כל הדירה שלנו נתפסה על ידי שני קצינים עם המשרת שלהם. זה היה בערב יום כיפור. היינו כבר בעיצומו של הצום. היינו צריכים להעביר את כל הדברים שלנו למחסן. יש לנו כאן מיטה וספה, ואיכשהו אנחנו מסתדרים. אבא ישן על הרצפה (…).
שרק לא יהיה יותר גרוע. ודווקא נראה שיהיה. אומרים שהרוסים תפסו כבר אדמות פולניות עד לבוב והם מתקדמים. אומרים שכאן יהיה הגבול, אבל שום דבר לא בטוח, כל אחד אומר משהו אחר.
ורשה עדיין מחזיקה מעמד, ואומרים שגם לבוב (…)
אנחנו לא יודעים מה קורה. אומרים שרוסיה תופסת שטחים מפולין בהסכמת הגרמנים, לפחות זה מה שכולם אומרים, אבל האם זה באמת כך…
אומרים שבפשמישל קורים דברים נוראים. יורים ביהודים סתם כך. רבים מהם מגורשים אל מעבר לנהר סאן ולא מקבלים שום דבר לדרך. בירוסלב חייבים כולם למסור את כלי הכסף שבידיהם לעירייה. שם הרבה יותר גרוע מאשר אצלנו. אני רק הייתי רוצה לנסוע לאמריקה.
סוף"